חלק כב: יפן חוזרת לאסיה

עמי מזרח אסיה עברו תהפוכות רבות לפני ובזמן מלחמת העולם השניה, וכשלבסוף הוסר מהם עול הכיבוש היפני הם גילו התנגדות מובנת לחזרתו של הקולוניאליזם. התקוממויות צצו באזורים שונים, ומדינות המערב, שהיו טרודות בשיקום העולם כולו, נאלצו להעניק עצמאות לעמים שנשלטו על-ידן במשך מאות שנים. מלזיה, בורמה, הפיליפינים, וייטנאם ואינדונזיה זכו בעצמאות. תאילנד, ששיתפה פעולה עם יפן בזמן המלחמה, לא נענשה, שכן טענה כי שיתוף הפעולה נכפה עליה.

ארה"ב חששה שהמדינות הצעירות והחלשות בדרום-מזרח אסיה יהיו טרף קל לקומוניזם העולמי, ולכן ביקשה לסייע להן ולחזק את הכלכלה שלהן. ליפן היה תפקיד מפתח במאמץ זה. יפן היתה דוגמה של שוק קפיטליסטי ודמוקרטי מצליח. היא שילמה פיצויים בסך 1.1 מיליארד דולר על הנזקים בזמן המלחמה, ומרבית הפיצוי הגיע בצורה של סחורות ושירותים, ובנוסף יפן קנתה חומרי גלם נחוצים מאותן מדינות. בשלב מאוחר יותר הגיעו גם השקעות יפניות במיזמים באותן מדינות, והמסחר התרחב. עם זאת, רגשי העוינות כלפי היפנים במדינות שסבלו תחת הכיבוש האכזרי נותרו חזקים.

קוריאה היתה חצויה, ושני חצאי האי חלקו איבה עזה ליפנים לאחר 35 שנות כיבוש. מתוך 3.6 מיליון קוריאנים שהיו ביפן בסוף המלחמה, כ-3 מיליון חזרו לקוריאה, והיתר נותרו ביפן כתושבי קבע. המו"מ בין יפן לדרום-קוריאה נמשך 13 שנים, ועלה על שרטון מדי פעם בגלל סוגיות של שדות דיג ותביעות רכוש. רק ב-1965 הגיעו שתי המדינות להסכם וכוננו יחסים דיפלומטיים. יפן הכירה בדרום-קוריאה כנציגת העם הקוריאני והעניקה לה סיוע כלכלי של 800 מיליון דולר בסחורות ושירותים. הסחר בין המדינות התפתח ובעקבותיו באו השקעות יפניות בקוריאה. הקוריאנים לקחו את הכסף היפני, אך הסתייגו מקשרי תרבות, ואסרו על השמעת מוזיקה יפנית או הקרנת סרטים יפניים.

יפן לא יכלה לקיים קשרים רשמיים עם סין הקומוניסטית, מחמת התנגדותה של ארה"ב. ב-1952 חתמה יפן הסכם שלום עם סין הלאומנית (טייוואן) והכירה בממשלו של צ'אנג קאי-שק כנציגו הבלעדי של העם הסיני. טייוואן ויתרה על הפיצויים ותמכה בהשארת הקיסר על כנו, ויפן הוקירה תודה למושבתה-לשעבר בהשקעות וסחר ענף. ב-1953 החלה יפן לסחור עם סין, למרות העדר היחסים הרשמיים ביניהן. עד שנות ה-60 הפכה יפן לשותפה המסחרית הראשית של סין.

כאשר הכירה ארה"ב בסין ב-1972 והסכימה לצרפה לאו"ם במקום טייוואן, הלכה יפן בעקבותיה. בספטמבר אותה שנה ביקר רה"מ היפני טנאקה קַקוּאֵי בבייג'ינג, הכיר בסין וניתק את היחסים הרשמיים עם טייוואן. ב-1978 חתמו סין ויפן על הסכם שלום וידידות, בו התחייבו המדינות לא לנסות להשיג הגמוניה באסיה. כמו טייוואן, ויתרה סין על הפיצויים וזכתה בהשקעות יפניות נרחבות. המסחר עם טייוואן נותר בעינו, למרות ניתוק היחסים הרשמיים.

יפן הרוויחה רבות ממלחמת וייטנאם, כאשר הזמנות אמריקאיות הזרימו כסף לתעשיה היפנית. במאי 1972 החזירה ארה"ב את אוקינאוה ליפן, בתנאי שהבסיסים האמריקאים יישארו על כנם. ב-1973 חתמה ארה"ב על הסכם עם צפון-וייטנאם והחלה להסיג את כוחותיה מאדמת וייטנאם, ובאפריל 1975 הסתיימה המלחמה בנצחון הצפון. נסיגתה של ארה"ב מהזירה האסייתית שיפרה את תדמיתה הדורסנית בעיני היפנים.

בשנות ה-70 השתמשו היפנים בקיסר לקידום האינטרסים הבינלאומיים של יפן, למרות מחאות השמאל על כך שהחוקה אוסרת על עירוב הקיסר בעניינים מדיניים. בסתיו 1971 יצא הקיסר הירוהיטו עם אשתו לביקור בשבע מדינות אירופאיות. היתה זו הפעם הראשונה מאז ומעולם שקיסר יפן יצא מגבולות ארצו. במקומות מסוימים נתקל הזוג הקיסרי בהפגנות מחאה של אלה שלא שכחו את התנהגותה של יפן במלחמת העולם. ב-1975 יצאו הקיסר ואשתו לביקור בארה"ב, שם התקבלו בכבוד וזכו לסיקור תקשורתי אוהד.

יפן השתתפה בחרם הערבי על ישראל מתוך הצורך ההולך וגובר שלה בנפט מזרח-תיכוני. מצד שני, היחסים עם ארה"ב עודדו אותה לנקוט בקו ידידותי כלפי ישראל. במאי 1952 היתה ישראל המדינה הראשונה באסיה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם יפן, כשבועיים לאחר תום הכיבוש האמריקאי. ב-1962 ביקרה שרת החוץ גולדה מאיר בטוקיו, וב-1963 הועלו הנציגויות של המדינות לרמת שגרירות מלאה. צעירים יפנים שהתאכזבו מהקפיטליזם והקומוניזם כאחד, גילו את הקיבוץ ודרך החיים השיתופית, ואחדים באו לישראל לעבוד כמתנדבים. עם זאת, לאחר מלחמת ששת הימים, אשר הזכירה ליפנים ימים של מלחמות וכיבושים מהעבר שלהם, הפנה השמאל היפני עורף לישראל וזיהה אותה כחלק מהמנגנון האימפריאליסטי האמריקאי.

ראש ממשלת יפן טנאקה לוחץ את ידו של היו"ר מאו בנאנג'ינג ב-1972